סיכום שנה 2011 – האמנים

שוב הגענו לרגע הזה בשנה שבו (כמעט) כל בעל מקלדת מרגיש צורך עז להיעטף בשמיכה של נוסטלגיה, לרפרף במעמקי התיקיות במחשב ובמוח, ולספר את שעבר עליו השנה בתחום זה או אחר. לאחר התלבטויות ארוכות, החלטנו גם אנחנו לתת ידינו למפעל סיכומי השנה, מכמה סיבות:

1. זה כיף, אנחנו אוהבים רשימות.
2. זו הזדמנות מצויינת להיחשף להרבה דברים בבת אחת.
3. לא נתקלנו, במסגרת מבול הסיכומים, בהרבה אזכורים לעולם שלנו – עולם מוזיקת השוליים המקומית.

אז נכון, מקובל מסורתית לסכם את השנה במוזיקה העברית בראש השנה העברי. אבל במציאות בה אנחנו חיים ובה פועלות ועובדות הלהקות בשלולית, הרגשנו שהשנה האזרחית רלוונטית יותר לסיכום העשייה כאן; בנוסף לעובדה שממש בימים אלו מלאה שנה לבלוג שלנו.

ואיזו שנה זו הייתה. מיהוא ירון בתחילתה ועד טייני פינגרס בסופה, מהקריצה למיינסטרים של הקולקטיב ועד האקספירימנטליות של אינגה דינגו, מיערות מנשה ועד מצפה גבולות – הייתה פה המון מוזיקה טובה.

וגם אנחנו זכינו לקחת חלק בזה. הבלוג שלנו, שיחגוג בקרוב שנה (פרטים כבר קיימים בפייסבוק, וגם יופיעו פה ממש עוד מעט) איפשר לנו לחוות ולשתף את עשרות האמנים המוכשרים שהופיעו ויצרו ברחבי עירנו בשנה האחרונה.

ולכן, בפעם הראשונה אי פעם, אנחנו גאים להציג בפניכם את גרסת אפרכסת ל:

סיכום שנה במוזיקת השוליים המקומית

בשילוב של הצבעות הגולשים ודעתנו האישית, התווכחנו, נזכרנו, שמענו ובחרנו את הטופ של השנה האחרונה.

הסיכום יעלה בשני חלקים – ממש כאן תוכלו למצוא את ההרכבים, הזמרים/ות וההפתעות הגדולות של השנה ובהמשך השבוע נעלה גם את מצעד האלבומים של השנה.

מתים לדעת כבר?

 הנה זה בא:

כמה הרכבים טובים פעלו פה השנה! מגוון סגנונות, הרבה אלבומים חדשים, המון הופעות ואפילו כמה שפרצו החוצה מגבולות המדינה הציונית והחלו לייצר עניין גם אצל הגויים.

אבל מי הכי בלט? ובכן, החבר'ה האלה:

מקום חמישי:  Tiny Fingers

כנראה הלהקה הכי פחות "קלה להאזנה" ברשימה שלנו. את הסימון שלהם כהבטחה הם השיגו כבר באינדינגב 2010, כשבהופעה שלהם (עם נועם הלפר מקיצו) עמוק לתוך הלילה הקהל רקד והשתגע לצלילי הביטים החלליים שהגיעו מהבמה. אנחנו זוכרים את עצמנו שם, הרבה יותר מדי אנרגטיים יחסית לשעה, ופשוט לא יכולים לעכל את הסאונד המוזר-אך-חיובי שהחבורה הזאת הפיקה.

את צ'ק הפוטנציאל הנ"ל הם החלו לפדות לפני חודש, כאשר השיקו את אלבום הבכורה שלהם במסיבת היומולדת לקול הקמפוס בבלוק. מאות (אפילו אלפי?) חוגגים רקדו וקפצו עם מכונות הדאבסטפ/רוק שהתפוצצה על הבמה.

הפינגרז עושים משהו מיוחד, ועושים אותו טוב. אמנם לא כולם מתחברים, אבל אנחנו וגם כמות מפתיעה מכם, אוהבים מאוד.

עם אלבום חדש ושלל הופעות, Tiny Fingers עומדים לעשות שמות בסצינה. תביאו אטמים.

האזינו:

מקום רביעי: Lorena_B

איזה להקה מלאה ביופי – גם מלודיות מקסימות, גם עיבודים מדהימים, גם קליפים מהממים ויזואלית וגם עדי אולמנסקי, Lorena_B הם אירוע מיוחד ומרהיב.

הסגנון של לורנה בי, שנמצא איפשהו באזורי הפוסט-דאבסטפ, הוא מהפופולריים בעולם בימינו (מישהו אמר ג'יימס בלייק?) אבל אין הרבה אמנים שמבצעים אותו, הלכה למעשה, בארצנו.

השנה האחרונה הייתה משמעותית במיוחד ללהקה שקרויה על שם הדמות שהתפרסמה כשגדעה את איבר מינו של בעלה. הם שיחררו אלבום, מילאו הופעות ונסעו לטור קצר באנגליה שממנו יצא אחד הרגעים המרגשים בשבילם השנה. באקט של תעוזה ניגשה הלהקה לג'ארוויס קוקר (PULP) ברחוב והגישה לו את האלבום. למחרת השמיע הסופרסטאר את השיר INTRO  בתכנית הרדיו שלו ב-BBC.

עם ההשפעה של הטור הבריטי מאחוריהם, והתחושה שהרבה מהפסגות הישראליות כבר נכבשו, ממש בקרוב הם יתעופפו ללונדון ויקוו להצליח שם. לנו נשאר לאחל בהצלחה – ולהתגעגע. נקווה שהבריטים יבלעו את המסטיק הזה.

האזינו:

מקום שלישי: Electra

אמנם טריו הרוק'נ'רול הסיקסטיזי הזה לא הופיע פה המון השנה, אבל הם בהחלט היו עסוקים מאוד. עם סיבוב הופעות נרחב בארה"ב, כולל הופעות בפסטיבלים חשובים כמו SXSW ו-CMJ, בשנה האחרונה אלקטרה היו עם הפנים לעולם הגדול.

קצב, שמחת חיים ומלודיות קלילות ונעימות באווירת גאראז' רוקבילית, זה עיקר מרכולתה של אחת הלהקות הבולטות והמגניבות בישראל.

בגזרה המקומית הם הספיקו להופיע ברחבי הארץ מספר פעמים עם חומרים מהאלבום המוצלח "Heartbreak's For Fools" וגם להשיק EP קאוורים חדש בשם "Songs They Taught Electra", כולל גרסאות כיסוי מקוריות ומאוד "אלקטראיות" לשירים כמו "The Israelites", "I Feel Love" ו-"You Don't Own Me".

במסגרת הסיבוב מעבר לים הם עשו קצת רעש בהופעות ברחבי החוף המזרחי, נבחרו לאחת ממאה הלהקות (מקום 47) לשים אליהן לב ב-SXSW של מגזין PASTE, וקצרו שלל תגובות וביקורות בבלוגים ומגזינים מקומיים. ממש עוד רגע, ב-1.1 הם גם מתחילים להקליט אלבום חדש.  יש למה לחכות!

האזינו:

מקום שני: Acollective

פעם הם היו "הקולקטיב". חבורה של חבר'ה שמנגנים ביחד בפרויקטים השונים של החברים בה – לפעמים בתור רועי ריק והמדלי בנד, לעיתים בתור עידן רבינוביץ' והסטריינג' פולק, ובין לבין פשוט בתור הקולקטיב – שירים קלילים עם מילים משעשעות ומלודיות קליטות.

ואז הם התחברו עם כריס שאו. ומה שחזר משם, היה שונה בתכלית.

הם ייבאו לארץ את מפיק העל שיפיק את האלבום "Onwards", והעבודה בתקופה הזו ייצרה מהפכה של ממש בהרכב.

את הפוטנציאל המדהים של החבורה העליזה הזו ראינו כבר בהבלחות הקודמות שלהם, אבל הקולקטיב, סליחה, Acollective מודל 2011 הם סיפור אחר לגמרי –מקצועיים, בוגרים, עם צליל ייחודי אך עם זאת מוכר, ובקיצור – להקה מצויינת.

הקולקטיב מיצבו את עצמם במהלך השנה על קו התפר הדק שבין השוליים למרכז, כאשר מחד הם יצרו להיטים גלגל"ציים, ומנגד המשיכו להופיע אפילו בכל חור אפלולי ונשארו נאמנים לסגנון המוזיקלי המיוחד והמגוון שלהם. את החיבה העזה לה הם זוכים מהקהל כאן היה אפשר לראות בשלל הזדמנויות השנה כשכמעט כל הופעה שלהם הייתה מפוצצת, כולל הופעת ההשקה שמילאה את הבארבי מפה לפה.

אחרי שכבשו השנה את הפסגות של השוליים הישראליים – מה יהיה בשנה הבאה?

האזינו:

מקום ראשון: UMLALA

כבר השתפכנו על החבורה הירושלמית הזו לא מעט בשנה האחרונה, חילקנו לכם כרטיסים להופעותיהם השונות, ואפילו חיכינו כמו טינאייג'ריות נלהבות לאלבום הבכורה, ואין לנו מה להגיד חוץ מאשר – אומללה היא להקת השנה שלנו.

מה שמבדיל את UMLALA מהרבה להקות ישראליות אחרות, הוא שהם להקה במלוא מובן המילה. זה מתחיל בסגנון הייחודי. אי אפשר לטעות בסאונד של UMLALA. נכון, השוו אותם להרבה דברים (בעיקר כאלה שקורים מעבר לים) אבל שום דבר לא נשמע בדיוק כמוהם, כולל המבטא הבריטי המשופשף של ג'וזף ליימן. השילוב המגניב של אלקטרוניקה/קלידים, גיטרות בטעם ומקצבים מלאי אנרגיה מייצר לאומללות סאונד ייחודי, מגניב, מקפיץ וכיפי.

עוד דבר חשוב ובולט בחבורה הזאת, הוא שהם פאקינג יודעים להופיע. המופע שלהם הוא מופע ולא סתם גרסת לייב לשירי אולפן. הם רוקדים בתיאום, מקפצים על הבמה, ג'וזף מתקשר עם הקהל וברקע – וידאוארט מעניין מונצח על שלל מסכים. הם כבר מזמן הרבה יותר מהגימיק של  MY PDF FILES, למרות שלהומור יש חלק חשוב בסיפור. ככה אנחנו אוהבים את המופעים שלנו.

אחרי שהוציאו השנה אלבום שחיכו לו כל כך הרבה אנשים, מילאו מועדונים וצויינו בתור אחת ההופעות הבולטות בפסטיבלים השונים, אנחנו גאים ושמחים להכתיר אותם גם ללהקת השנה של אפרכסת.

גם הם, כמו רוב השמות ברשימה הזו התעופפו להם מכאן לאחרונה. מאחלים להם שלא נראה אותם בקרוב, ולעצמנו את ההיפך.

האזינו:

וואו, איזה כיף זה היה.

אבל חכו, זה לא הכל, הנה

עוד חמש להקות ששווה לציין השנה:

–          רוצי בובה

במשפט: טור ברחבי הארץ בחסות בירה מכבי, אלבום מגניב, טור באירופה, סרט תיעודי. מה עוד אפשר לבקש?

האזינו:

–          Brain Candies

במשפט: אחרי שסוף סוף הוציאו את האלבום שכה חיכינו לו, להקת האלטרנטיב/פסיכדליה המצויינת הזו, שמסתובבת פה כבר שנים, סוף סוף מיסדה את היחסים שלה עם הקהל.

האזינו:

–          לא דובים

במשפט: עם אלבום חדש ומצויין, אווירת חאפלה רוקיסטית והומור בשפע הלהקה הגדילה את קהל המעריצים, כבשה לבבות והרקידה אולמות.

האזינו:

–          אנטיביוטיקה 

במשפט: להקה מתוחכמת, עם סאונד דארק-אייטזי ומילים חזקות.

האזינו:

–          רמלה

במשפט: רוק ישראלי מודרני ועכשווי.

הם עומדים בקדמת הבמה, לוקחים את כל האחריות (והקרדיט) לעצמם, ולמרות שבד"כ הם מלווים בחבורות מצויינות של נגנים – הזמרות/ים שברשימה עושים את זה – בדרך שלהם. מי הכי בלטו בעינינו השנה? ובכן השנה הזאת הייתה שנה נשית מאוד במוזיקה שלנו. הרבה קולות מיוחדים נשמעו, בלטו ופרחו תחת כל עץ רענן. ואלה הטופ-5 שלנו:

מקום חמישי: נילי פינק

עוד אחת בגל היוצרות המשובחות שאנו נהנים מהן כאן בשוק המקומי, אבל לא סתם "עוד אחת", אלא יוצרת מרשימה שיודעת לנצל יפה את סל הכלים העומדים לרשותה – קול יפה, גיטרות אלגנטיות והשפה העברית.

אמנם היא מופיעה כבר משנת 2005, אבל בשנה האחרונה עשתה נילי חתיכת קפיצה קדימה, כאשר אחרי הרבה ניסוי וטעייה שחררה את האלבום המקסים "נילי פינק" בחברת אנובה. האלבום, המורכב משירי "רוק ישראלי" נשי מטובל בנגיעות קלות ובטעם של אלקטרוניקה, הוא אחד מהאיכותיים ששמענו השנה. בנוסף לכך, כמו שחלקכם כבר יודעים – גם ההשקה עצמה היתה אירוע מעניין. 

חוץ מהאלבום נילי הופיעה, גם עם ההרכב, וגם עם הופעה אלקטרונית מינימליסטית של אותם שירים, והייתה יוצרת בולטת, איכותית וראוייה לציון – שעתידה עוד לפניה.

האזינו:

מקום רביעי: נעם רותם

לא ברור איך נעם רותם עדיין לא מחובק בלב המיינסטרים הישראלי. נכון, הוא לא בדיוק שם לא מוכר ואיזוטרי, אבל הוא עדיין לא שם שגור בכל בית, וקשה להבין מדוע – עם מוזיקה קלה לעיכול שלתוכה מושחלות בחוכמה מילים מורכבות ועמוקות והגשה נקייה ואיכותית, רותם היה ונשאר אחד השמות הבולטים בארץ, אין-לימבו בין המיינסטרים לאינדי.

הרבה מים עברו בנהר של נעם רותם מאז הלהיט ההומו-ארוטי של קרח 9. וכשאנחנו אומרים "הרבה מים" אנחנו מתכוונים בעיקר לאלבום הקונספט המצויין "עזרה בדרך". מאז אותו אלבום שעסק במוות וחולי, סביב מחלת הסרטן של אשתו, נעם רותם התקדם והמשיך ליצור, כשהמלנכוליה עדיין ניכרת היטב בחומריו השונים. השנה הוציא רותם את האלבום "ברזל ואבנים", אחד הטובים שלו עד כה, שיכול בקלות להפוך לנכס צאן ברזל של הרוק הישראלי. עם הגיטרות-בס-תופים הקלאסי וצורת השירה הכנה והכמעט מדקלמת של רותם, הוא נגע ברבים והיה אחת הדמויות הבולטות השנה.

האזינו:

מקום שלישי: טליה אליאב

לא שהייתי צריך עוד חיזוק לכמה מיוחדת, כמה שונה, כמה מרהיבה היא טליה אליאב, אבל קיבלתי אחד כזה ממש לפני שבוע. בבית מפואר-לשעבר, מרשים וגדול, עם רצפות מצויירות ותקרות גבוהות בלב יפו התאספה קבוצה של אנשים יפים ובוהמיינים לערב קברט. לפתע נעמדה במרכז החדר אישה מאופרת בכבדות, לבושה בעקבים בגובה עזריאלי וחליפה אדומה עם כנפיים נגררות על הרצפה והתחילה לשיר שירי קברט. לכידה כזאת של תשומת הלב של הקהל לא ראיתי כבר הרבה זמן. טליה אליאב הייתה כל כך מעניינת, אפילו כשהיא עמדה שם לבד עם הפסנתר, אפילו כשהיא הסמיקה בביישנות כשהקהל דרש עוד שיר ועוד שיר, שהיה אפשר לחשוב שהיא לפחות סופרסטארית עולמית. אבל לא לסופרסטאריות שלה נמשכו האנשים, אלא לייחוד, לעניין ולאתגר שהמופע שלה מספק לקהל.

וכזאת היא טליה אליאב, מיוחדת, שונה, מפתיעה – מרתקת. עם בליל של סגנונות והשפעה מוזיקלית, הופעותיה ואלבומה של טליה שומרים רק על דבר אחד לכל אורכם – כמה שהמוזיקה איכותית. הקול החזק והדומיננטי שלה, העיבודים המגוונים והשואו שכל כך חסר לאמנים אחרים בארץ, יוצרים ביחד חוויה שהיא קלה לעיכול באופן מפתיע ומרתקת באופן נהדר.

השנה הוציאה הדיווה בפוטנציה אלבום חדש, "קוד הזכרון" שמו, וזכתה לשלל ביקורות מחמיאות. נקווה לקבל עוד מכיוונה גם בשנה הבאה.

האזינו:

מקום שני: עינב ג'קסון כהן

עבור אחת מחביבות הבלוג בשנה האחרונה (הן מצד הקוראים והן מצד הצוות) הייתה זו אחת השנים המוצלחות בקריירה שלה עד כה.

עינב היא סינגר/סונגרייטרית עדינה ומקסימה, ששיריה מורכבים בעיקר מעצמה בשירה ובפסנתר, וכשרק לעיתים שאר כלי הליווי מורגשים. התוצאה היא אלבום ומופע של חומרים קסומים, עם טקסטים יפים שעוסקים באהבה, בעירוניות ובהתמודדות של עינב עם החיים בכלל.

עם אלבום בכורה מושקע ומשגע "עץ נופל ביער", שבו מפיקה ג'קסון כהן את המיטב מהשילוב של פסנתר, שירה ועוד קצת, היא כבשה את הרשת ואת הלבבות של רבים וטובים, כולל כאלה שלא רגילים לשחות בביצת השוליים.

עינב הייתה בתחילת השנה הזאת בכל מקום, והו.. כמה שאנחנו אהבנו את זה. בהופעות, בעיתונות,  עם חברים, אצלנו, ועוד ועוד ועוד, ובכל הופעה ציבורית – תמיד עדינה, מקסימה וכל כך מוכשרת. ללא ספק אחת היוצרות הבולטות והמרשימות של השנה האחרונה.

האזינו:

מקום ראשון: יהוא ירון

למרות שהוא אושיית אינדי עוד מלפני שידענו לקרוא לזה אינדי, בסיסט-העל יהוא ירון עבר מהפך השנה. אחרי שנים על קונטרה-בס וגיטרה-בס לצד כל מי שהוא מישהו, עם הבלחות קצרות של שיר שהוא כתב פה או שם, יהוא לקח השנה את הדינמיקה הבימתית שלו והפך אותה 180 מעלות, כאשר מיקם את עצמו במרכז הבמה – ומול המיקרופון.

פעמים רבות התהליך הזה בו נגן הופך לסולן מוציא בסופו יוצר בינוני, מישהו שהיה רגיל לחיות בצל של אחר, וכך הוא נשאר גם כעצמאי. אך לא הפעם. אנחנו הרווחנו מהמהפך של יהוא את אחד הפרונטמנים/זמרים/אמנים הכי מרשימים, מעניינים ומיוחדים שזכינו לראות באזורנו. הכריזמה והכשרון כל כך נשפכים ממנו עד שצריך לשים סמרטוט על הבמה, והרבה מזה בזכות ולא בחסד. יהוא לא מפסיק להתאמץ לרתק את הקהל. הוא רוקד, הוא שר, הוא קופץ, הוא מדבר – הוא מופיע.

בתחילת השנה הוציא יהוא את אלבום המופת (ספוילר: חכו לאלבומי השנה) "דברים יומיומיים כאלה" – יצירה משגעת ומגוונת של מוזיקה מצויינת וורסטילית אבל גם, ואולי בעיקר, מילים פואטיות. כל כך הרבה פעמים השנה שמענו אנשים מצטטים, מזכירים או סתם מהללים את הטקסטים של יהוא, ואנחנו לא יכולים אלא להסכים.

עמוס בכל הטוב הזה, יהוא חרך השנה את במות ההופעות בת"א, בפסטיבלים וברחבי הארץ והפך לאחד השמות המרכזיים, וכבר לא רק כנגן. הוא התארח ואירח, הופיע בארץ לאורכה ולרוחבה והפך משם למביני עניין להד-ליינר מוכר ופופולרי. למרות שעיקר העשייה שלו הייתה בתחילת השנה, יהוא היה בשבילנו היוצר והזמר הבולט ביותר  ב-2011.

האזינו:

But wait! There's more!

עוד חמישה זמרים ששווה להזכיר:

– עוזי רמירז

במשפט: נסיך האינדי הבלתי מעורער אמנם לא הוציא (כמעט) שום פיסה של מוזיקה חדשה השנה, אבל עדיין קרע את הבמות במופעיו שלו וכאורח.

האזינו:

– אלון עדר

במשפט: זמר ומלחין ישראלי כמו פעם, עם אווירה אפילו (וזה אומר הרבה) יוני רכטרית לשיריו.

האזינו:

– מאיה איזיקוביץ'

במשפט: פולק מקסים באנגלית מצד זמרת מקסימה ישראלית, שהספיקה לעבור מאלמוניות גמורה ללב המיינסטרים.

האזינו:

[audio http://www.myspace.com/mayaiisacowitz/music/songs/is-it-alright-56602783]

– FLORA

במשפט: לירון משולם המושלמת במוזיקה נעימה לשעות אחר הצהריים.

האזינו:

– Ryskinder

במשפט: לא בדיוק זמר, יותר יוצר שבעזרת אלקטרוניקה והקול שלו מבטא תחושות שהרבה רוקרים ופולקיסטים יכולים לחלום להביע.

האזינו:

   (או: דברים חדשים ומפתיעים)

הרבה אמנים, בין אם חדשים לגמרי או ישנים לאללה, ביצעו השנה קפיצה לעומק התודעה – לפחות שלנו ושלכם. הזכרנו פה רבים וטובים לאורך השנה תחת הקטגוריה "שווה לבדוק", וגם אתם שיתפתם אותנו בכמה מאלה שעשו את זה בשבילכם. להלן חמשת האמנים שחידשו והתחדשו לנו יותר מכולם:

מקום חמישי: Sun Tailor

השם איתו מופיע ארנון נאור, סינגר-סונגרייטר שחזר לישראל אחרי שהות ארוכה בלונדון, ועובד על אלבום הבכורה שלו שאמור לצאת שנה הבאה. האלבום, שנקרא Like the Tide, נכתב בלונדון והוקלט ברובו בישראל בחדר שינה קטן שהוסב לאולפן. העבודה על האלבום נמשכה שלוש שנים וארנון הפיק אותו עצמאית  ביחד עם אחיו, אודי נאור (שמתופף גם ב-Charlotte & Magon וגם עם מאיה איזקוביץ').

הוא לא רק נשמע כמו מישהו שגדל על פולק בריטי משנות השישים של המאה שעברה, הוא יותר כמו מישהו שפשוט נמצא שם כעת. קל מאוד להזכיר את ניק דרייק, ג'ון מרטין וגם קצת בון איבר אם רוצים לאפיין את הסגנון המוזיקלי של סאן טיילור, אבל העניין האמיתי, מבחינתנו לפחות, הוא בהגשה הכובשת שלו. הוא שר כאילו חייו תלויים בזה וזה מה שהופך אותו ליותר מעוד דוגמא לסגנון.

השנה הוא חזר להופיע ברחבי הארץ, כולל בבמה המאולתרת באינדינגב, צבר קהל מעריצים ואפילו הספיק לתת טור קטן בחו"ל. אנחנו צופים שהוא עוד ימשיך ויגדל בשנה הבאה, ומאוד שמחים שזכינו להכירו השנה.

מקום רביעי: אבישי אפרת

כמה סיפרנו לכם השנה על אבישי אפרת. כן, זה לא סוד – אנחנו אוהבים אותו מאוד. אם אתם קוראים את הבלוג לעיתים, כנראה נתקלתם בשם הזה וסביר שיותר מפעם אחת.

למרות שהוא פעיל בסצינה מ-2004, בסוף שנה שעברה הוא עשה סוויץ' מחומרים אקוסטיים ושקטים לעולם חשמלי, וכמה טוב עשה לו המעבר. בעבר הגיטריסט של להקת Famous People, הוא הוציא עצמאית אלבום בכורה לפני כשנתיים (אלבום אקוסטי המתאפיין בשירי רוק, המשלבים סגנונות אמריקאים ובריטיים בעיבוד מינימליסטי) ועכשיו, מלווה בלהקתו The 1840's, מנגן אבישי שירי Pאנק-רוק קצרים ומהירים, אך עם זאת נוגים מלנכוליים ומרגשים. סוג של שילוב של ניל יאנג עם אליוט סמית, בעטיפה של איגי פופ.

המנגינות הקליטות והפשוטות שהוא מחבר, בתוספת נוכחותו הווקאלית הלא-לגמרי-יציבה-אך-עם-זאת-כובשת; נגינת גיטרה רזה ודוקרנית מחוזקת בבאס נשכני ותופים אגרסיביים, מייצרים חווית הופעה מצויינת.

אבישי קרע במהלך השנה את מגוון הבמות שיש לאזורנו להציע והצליח לייצר קצת באזז סביבו. מה נאחל לו לשנה הבאה? שימשיך וימשיך וימשיך.

האזינו:

מקום שלישי: The Aprons

הצמד החלומי והחולמני הזה אמנם לא חדש בסביבה, אבל בהחלט עבר הרבה השנה. מי שעוד לא נתקל ב- The Aprons, שמספרות על עצמן שהן הכירו במפולת הגדולה של 1805, כנראה לא יודע שמדובר בשתי בחורות מקסימות. חוה כהן וטליה פרי מייצרות ביחד בשילוב של בס, תופים ושירה עם נגיעות מקריות של כלים נוספים אינדי-פופ חולמני, מהורהר ונוגע ללב. כמו שניסחה את זה טליה:  "…אנחנו אוהבות קיטש אבל לא רוצות שהשירים יהיו סכריניים…".

הקשר החזק עם אחד, רם אוריון, גם תרם רבות לעשייה המוזיקלית שלהן. הגיטריסט הנהדר מתארח כמעט בכל ההופעות שלהן וגם באלבום, ותורם מכשרונו ורעיונותיו לעיבודים ולהפקה.

השנה האייפרונס בלטו במספר מקומות. עם השתתפות בפרוייקט אינדי סיטי (שוב עם רם), ואלבום בכורה פשוט מעולה הצליח הצמד לייצר רעש קל בעיתונות, ברשתות החברתיות ואצלנו.

השפעותיהן המוזיקליות ניכרות היטב באלבום שהקליטו: גם הרכב האינדי פופ "בלונד רד הד", שנע גם הוא בין חספוס וישירות לליטוש ורכות, וגם "ניין אינץ' ניילס", שנגינת הפסנתר המכשפת של טרנט רזנור בבלדה Something I Can Never Have מרפרפת באלבום כולו.

הסאונד המיוחד שלהן עם התחושה הכה מרחפת שמתקבלות מהקומבינציה של הקול, העיבוד, המלודיה והטקסטים היו אחת התופעות האהובות עלינו השנה.

האזינו:

מקום שני: רוצי בובה

למרות שרוצי בובה קיימים כבר מספר שנים, השנה הזאת ללא ספק הייתה ה-שנה שלהם.

רוצי בובה היא אחת הלהקות הכי שמחות בארץ. עם סאונד שהוא הכי 1968, מראה שהוא לא מאוד רחוק מאותה תקופה, וגישה לא מתיימרת, תמימה וחסרת פוזה של נוער שנהנה ממה שהוא עושה, הבובות הופכים כל הופעה למאורע כיפי וקופצני.

קשה מאוד להישאר אדישים להגשה השמחה ולמוזיקה מלאת הפאן של החבר'ה האלה. מלודיות סיקסטיזיות על ספידים ותיבול של קצת הומור הופכים אותם לנעימים לאוזן ולישבן בו זמנית.

השנה הבובות הוציאו גם הם אלבום בכורה, agaagaboo, בהפקתו של רם אוריון. עם האלבום ביד הם יצאו, בחסות בירה מכבי, לטור ארצי של שבוע וקצת בו הופיעו בכל מקום בארץ – מדן ועד צאלים, וזכו לחשיפה רחבה לקהל הישראלי. גם התקשורת פירגנה והטור זכה לחשיפה תקשורתית חביבה.

כשהם לא היו עסוקים בטור, גם הם לקחו חלק ב"אינדי סיטי", ניגנו בפסטיבלים והופיעו הרבה במקומות גדולים וקטנים כאחד. נקווה שהמומנטום יעזור להם להמשיך את השמחה גם לתוך 2012.

האזינו:

מקום ראשון: TheAngelcy

הם הוקמו השנה, התחילו להופיע רק באמצעה, ועדיין – היו אחד ההרכבים הכי דומיננטים בשטח בחודשים האחרונים.

מדובר בחבורה של מוזיקאים, אבל באמת – מוזיקאים(!) מוכשרים ונדירים שהגיעו ממחוזות מוזיקליים שונים לחלוטין, ויצרו ביחד סימביוזה נהדרת, מלאה שמחת חיים וחדוות נגינה. מלבד רותם – שהוא אוטודידקט, אשר בילה את השנים האחרונות כמעין נווד מוזיקלי, ניגן ברחובות אירופה, ישן בפארקים, התבודד בחווה בצפון (מזכיר באופן מסוים את אהוד בנאי בראשית דרכו) – כל חברי הלהקה לומדים ולמדו, מנגנים וניגנו, במסגרות מוזיקליות אקדמיות רשמיות; פחות או יותר. מנגינה עם מיטב כוכבי הזמר הים תיכוני בקיסריה, דרך רוק מתקדם, הלחנה וניצוח, הופעות מוזיקה אלטרנטיבית באירופה ועוד, הם מנגנים ומבצעים ברמות ובצורות שאין (כמעט) דומה להם במוזיקה המקומית. וזה עוד בלי לציין את מגוון הכלים המיוחד שנמצא בארסנל – ויולה, כלי נשיפה, פרקשן ועוד. לא סתם הם חבורה כזאת גדולה —–>

הם עצמם מתארים את המוזיקה שלהם כ: "…טקסטים באנגלית של נוודים, צליל פולקי עם השפעות אקלקטיות, הרמוניות קלאסיות, גרובים ממקומות רחוקים, מוחות כבדים, לבבות מרפרפים, וכמיהה לשורשים רגשניים ומצחיקים, רציניים ומשועשעים, רוחניים ומטופשים.." או לחלופין: "… 'פולק אלטרנטיבי' או 'פריק פולק', עם הרבה השפעות ישנות מאוד, משנות הארבעים ואפילו אחורה מזה, והשפעות של מוזיקה שורשית מרחבי העולם – ועדיין, זה בהחלט לא הרכב רטרו, מוזיקה כזו לא יכולה הייתה להיווצר באף עשור אחר…".

אנחנו יכולים להמשיך ולזרוק סגנונות שמורכבים מארבע-מילים-עם-מקף-ביניהן, או פשוט להגיד שהן אחת הלהקות הכי מגניבות בסצינה. תגיעו להופעה שלהם, לפני שהן יתחילו להיות סולד-אאוט.

האזינו:

ו…זהו לבינתיים.

שנה של מוזיקה טובה מאחורינו, ונקווה ששנה טובה לא פחות לפנינו.

אבל זה עוד לא הכל!

בימים הקרובים יעלה החלק השני של סיכום השנה – מצעד האלבומים שלנו ל-2011, ובנוסף – פרטים על חגיגות היומולדת הראשונות שלנו!

דרך אגב, אטנדינג כבר עשיתם?!

אז, Stay Tuned, ונשתמע ב-2012.